אוברוואץ' - ביקורת

אז מסתבר שכן. בחודשים האחרונים בליזארד דאגה לטפטף לנו את הסיפור מאחורי העולם החדש שהיא יצרה באמצעות סרטוני אנימציה קצרים (ומעולים יש להוסיף) בסגנון המזכיר לעיתים את פיקסר בשילוב עם חוברות קומיקס דיגיטליות אותם ניתן למצוא באתר המשחק. כך שהמשחק מתחיל בסרטון קצרצר וזורק אותנו לתוך כמה שלבי הדרכה קצרים לבחירתנו ומשם ישירות לשדה הקרב. כאן בערך נאבד הקשר לסיפור המושקע והעמוק (יחסית למשחקים מסוג זה) וחבל, הייתי שמח לראות עוד קצת מהעלילה הזו ואיך היא מתחברת למשחקיות, אבל אני לא אהיה קטנוני.

המשחק עצמו מעוצב בסגנון ציורי המזכיר משחקים עדינים וציוריים יותר, דבר אשר עלול להרתיע ומעלה חשש שאולי הסגנון העיצובי נובע מרצון לחסוך בפרטים אך אל חשש, בכל זאת מדובר בבליזארד, בליזארד דאגו להוסיף הרבה נגיעות קטנות בכל דמות ובכל פרט במפה בשילוב עם אפקטי תאורה והצללה מרשימים מגיעים ליצירה של ממש שלא מביישת שום כותר מודרני עם גרפיקה ריאליסטית ככל שתהיה.

באופן מפתיע המשחק עובד חלק לחלוטין גם על הגדרות גבוהות יחסית על מחשבים בינוניים, לא הורגשו תקיעות או ריצודים במשחק ולמעשה המשחק רץ על 60 FPS כמעט קבועים עם ירידות נדירות לאזור ה-50 ברגעים עמוסים במיוחד, נראה שבליזארד סיפקה למחשבים האישיים פורט מלוטש במיוחד, דבר אשר לצערי הפך להיות נדיר במחוזות המחשבים הביתיים. כמו ביצועי הגרפיקה במשחק גם קוד הרשת נראה שעובד בצורה נהדרת, חוץ משני ניתוקים בודדים במשך למעלה מעשרים שעות משחק.

לא נראו שום לאגים משמעותיים מהצד שלי או מהצד של השחקנים האחרים, דבר אשר בהחלט מרשים, למעשה אני לא מצליח לחשוב על משחק מבוסס רשת מהשנתיים האחרונות שלא נתקל בקריסות שרתים בימיו הראשונים או אפילו בשבועות הראשונים במקרה הרע. כאן מגיע שאפו לבליזארד שכנראה הצליחה להעריך נכונה את הצורך בשרתים טובים וזמינים, במיוחד לימיו הראשונים של הכותר.

גם הסאונד לא נופל מהגרפיקה, קולות הירי של הדמויות נבחנים זו מזו בקלות ולא פעם הצלחתי לזהות מאיפה התקיפה תגיע רק על בסיס הסאונד שבקע מהאוזניות, המשחק יודע לזהות היטב מתי הקרב נעשה אינטנסיבי ומגביר את רעשי דמויות הקבוצה היריבה השונות על פני מוזיקת הרקע של המשחק כך שהסאונד תמיד נשמע מלא ותורם למשחקיות.

המשחק בנוי סביב ארבעה מצבי משחק עיקריים, Escort - בו על קבוצה אחת ללוות מטען כלשהו מנקודה אחת של המפה לנקודה השנייה. Assault - בו קבוצה אחת צריכה להגן על אזור מסוים במפה ועל הקבוצה השנייה לתקוף אותה. Control - מפה בעלת כמה נקודות לכבישה ושני הקבוצות מתחרות עליהן.

Hybrid - שילוב של Assault ו-Escort, תחילה קבוצה אחת מגנה על אזור מסוים ולאחר מכן עליה להעביר מטען כלשהו ברחבי המפה. מה שמעניין במצבי המשחק שבליזארד נתנה לנו, הוא שכל מפה מ-12 המפות הקיימות במשחק מכילה סגנון משחק אחד בלבד, כך שההתאמה של המפה לסוג המשחק היא מושלמת, אבל מצד שני, אולי הוקרב פה חלק מהגיוון על מזבח השאיפה לשלמות.

בכל משחק תוכלו לבחור באחת מתוך 21 דמויות המשחק אשר מחולקות ביניהן לתפקידים שונים, התקפיים, הגנתיים, טנקים ותומכים, המשחקיות של כל דמות שונה בצורה מהותית ומגוונת. Lucio למשל מחליק על רולרבליידס במהירות גבוהה יחסית ויכול לבצע ריצות על קירות בדומה לריצה על קירות בקול אוף דוטי האחרון. באמצעות הרמקול שהוא נושא עליו הוא משמיע מוזיקה קבועה ויכול לשנות את המקצב אשר בהתאם משפיע על אם המוזיקה תספק תוספת מהירות או ריפוי של כל השחקנים בקו הראייה שלו, אך יחד עם שני הבוסטים הקבוצתיים שלו הוא חלש משמעותית והנשק שלו לא גורם להרבה נזק לעומת D.Va אשר נלחמת בתוך רובוט משוריין שעושה נזק רב וגם מסוגל לספוג הרבה נזק, כאשר הרובוט נהרס D.Va יוצאת מתוכו ויכולה להמשיך להילחם באמצעות אקדח עד שניתן לזמן מק חדש ולהילחם בתוכו, בצורה המזכירה קצת את Titan Fall.

הדבר אולי המרשים ביותר הוא האיזון במשחק ואחרי שאתה מבין באמת את מגוון הדמויות שקיימות על שלל תכונותיהן לומדים להעריך את מה שבליזארד עשתה פה. האיזון בין הדמויות השונות והיכולת שלהן להשתלב באותו משחק באותו שדה קרב ולהשפיע אחד על השני קחו את Lucio מהפסקה הקודמת לדוגמא בשילוב עם דמות כבדה כמו Reinhardt ויש לכם טנק על ספידים שיכול לפרוס מגן ולספוג אש תוך התקדמות מהירה לפני כל הקבוצה על הקרקע, בעוד Henzo ו-Widowmaker מסוגלים לטפס על מבנים ולהילחם בגובה בזמן ש-Mei יוצרת קירות קרח ולוכדת אויבים תחת אש רתק של Bastion וכל הכאוס הזה מבוצע תוך שמירה מתמדת על איזון, מדהים.

יחד עם זאת עדיין עולה השאלה, האם זהו משחק שאני אמשיך לשחק גם בעוד חודש מהיום או אולי אפילו שנה?, לכאורה אין כאן הרבה בשר בכל אופן לא על פני השטח, אך התשובה היא ככל הנראה כן. קצת סותר אבל המשחק בנוי בצורה מצוינת, יש החולקים על הבחירה של בליזארד לתת לשחקנים את כל הגיבורים פתוחים מהשנייה הראשונה במשחק. אם היו נועלים אותם ומאפשרים פתיחת חלק מהשחקנים רק בשלבים מאוחרים יותר הדבר היה מאריך את אורך חייו של המשחק.

לדעתי בליזארד צדקה בבחירתה ומראה על האמונה שלה בכותר שכוחו על שמירת המשחקיות טמונה באיכותו ובהנאה הרבה שהוא מספק. אך אם בכל זאת השגה של דברים זה מה שמניע אתכם, בליזארד מספקת לכל דמות כחמישים דברים שניתן לפתוח במהלך המשחק ביניהם יש סקינים ויזואלים, פוזות ניצחון ועוד. אומנם מדובר על אסתטיקה בלבד ואין השפעה על המשחקיות כלל, אך בהחלט תוספת נחמדה לגיוון. את האובייקטים ניתן לפתוח על ידי עלייה בשלבים וקבלת קופסאות לוט או על ידי קניה של קופסאות הלוט בכסף אמיתי.

בנוסף בליזארד כבר הצהירה שמפות נוספות וגיבורים חדשים יתווספו בעתיד ויהיו בחינם לכלל השחקנים מה שישמור על קהילה אחידה ולא יפצל אותה לבעלי DLC ולחסרי כל. מהיכרותנו עם בליזארד בעבר אנחנו יכולים להיות רגועים וככל הנראה הכותר ימשיך להיות מטופח ולזכות לשדרוגים בשנים הבאות כמו שקרה במשחקים דוגמת דיאבלו 3 וסטארקראפט 2.